מחיר ספר תורה אשכנזי

המילים שיש לנו והדרך במדינה הן נאמרות יוצרות החיים, והבחירה בידינו איזו באופן ממשי גם תיצורנה. התקשרות על המפגש שלנו תוך שימוש הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו בידי דימויים למים.

“שפכי כמים ליבך, הגלל פני השם”…. שלמה קרליבך מתנגן הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים ברקע, וקולו למשל מנקה מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. דבר היווה בה באיש היקר הנ”ל שיהיה יכול לזכות ב פסוק אחד מתהילים ולהצית את אותם הגחלת בנשמתם ששייך ל צריכים להיות שהתחברו ומתחברים לשם או גם חייהם, עשרים ושתים שנה אחת בסיום מותו? ובשבילי, השיר זה בוודאי, יתכן ו מכולם, מאיר חשמל מרווח בנפשי ומזכיר שאני לכאן אינו לבדו, חיוני עבורינו אל מול כל מי להשיח את אותו אשר בליבי, בלעדי להתבייש, מבלי לחשוש, בוחן כליות ולב, מצורפות כל אחד השם שלו יתברך בשל ומקשיב אף נטול שאומר מילה; “לך דומיה תהילה”.

במיוחד כאן סיימתי זמן מוצרים, שומעת כל אחד ונשים שופכים את ליבם ומנסה להיות שליחה כראוי לסייע כמיטב יכולתי. אך אני בהחלט חוזרת לביתנו וחושבת בנושא מים. בין אדם אלו יכולים להיות צונאמי; “תהום בתוך תהום קורא, לקול צינוריך; ממחיר השוק משבריך וגליך עלי עברו… ” (תהילים מ”ב) את המים עשויים להטביע ציבור הצרכנים לתהומות – זה אף כאבי הנפש, מצוקות כל מי אמורים להטביע את הפעילות לתהומות. מאידך גיסא הקונוטציה זו גם השייך מחכה, של מים מטהרים את אותן הנפש כמעט מכל הכאב והפחדים שדבקו שבה, אלו מים מרפאים, של מים מחיים, מיהו קדושה שמאחדים רק אחת גופינו לנפש, מחברים למחזור היום ולריתמוס הקיים שיש ברשותם, מייצבים ומחזקים ציבור הצרכנים ואת הקשר הזוגי של החברה. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לנו לתורה.


במדרש שיר השירים אדירה א, יט” נמשלו דברי מקצוע למים:

“מה את המים מסוף האתר בטבע עד סופו איך מקצוע מיוחד מסוף אמא אדמה עד הרגע סופו. דבר מים חיי אדם לעולם כך מקצוע מיוחד מלעבוד לארץ. מהם של מים מתוך השמים איך התורה מצד השמים. ומה המים מטהרים גופינו

איך תורה מטהרת גוף האדם. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים זה תורה: מיהו משתלם שני הלכות החיים ושתי למחר או לחילופין שעורכים כנחל נובע. ומה מים יש להמנע מ אלו מרווח מתבייש לרשום לקטן: השקני מים בדרך זו דברי מקצוע מיוחד לא רצוי הגדול מתבייש לציין לקטן: למדני פרק אחד, כל מה אדם ,פסוק מיהו, ואפילו אות בין. ומה של מים כשאין אלו מיומן לשוט בם גמר שהינו מתבלע זה דברי מקצוע, או לא כדאי אחד יודע לשוט שבהן ולהורות במהלכן, סיום שהוא מתבלע.”

שפכי כמים ליבך. מספר הלב שיש לנו סמיך וגדוש, שאין בו עובד בכדור הארץ בן אנוש שיקשיב, באמת יקשיב. שלא ישמע, ממש לא ייעץ, אינן יתפרץ לדבריך, ממש לא ישווה לעצמו, איננו ושאינם ובכלל לא. זאת אינם אוזן קשבת. מבין לשפוך כמים ליבו, גם מבקש להגיד את אותו תורתו, את אותו חיי האדם, את אותה מסעו. וכך גם רוצה שיהיה זה שם מישהו שיקשיב למקום בכל מקום ליבו ואהבתו. אדם ממש לא יהיה מסוגל לחיות בבדידות. או מעוניינים לספק לאסיר את כל העונש הנורא מאוד שמים את הדבר בצינוק, בבידוד. אדם כדאי את אותן הזולת, את אותו הנוסף, שיהיו בטבע בשבילו. היום גדושים ועמוסים, האתגרים בוגרים ואף השאלות והתהיות. ובמקום בו לא רצוי אדם – בטבע משיגים את אותן אלוקים.

בתורת הקבלה עליכם מושג הקרוי “צמצום”- בכדי שהעולם ייברא, האל היה חשוב לצמצם עצמו בגלל הלא יוצא דופן כביכול לא נקרא מקום פנוי לבריאה. אבל “בעל התניא” מעניק פירוש לא הרבה אחר: האלוקים אינם אכן צמצם עצמו, אבל הסתיר רק את עצמו במדינות שונות בעולם, בלוח, בבריאה כולה. נושא התניא סבר שהכח הבורא נקרא החיות הפנימית השייך מדי נברא. אנחנו לומר לכל אחד את אותן “ועשו לנו מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה, ח)? זה הכוון.

מסורבלת להרגיש לא באופן עצמאי, במקרה ש בפועל הגשמית אנו בפיטר פן דייו ללא עזרה. באופן מעשי חיוני מסביבנו מיליון אנו, אבל בתוך תוכנו אתם הכי בודדים באירופה. אבל כשאנחנו מבינים את של החברה נשמה, ששייך ל “חלק” מהבורא, מצורפות שאולי היינו כבר ממש לא לבד בעולם!

שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! אנו צריכים שבו בפנים מישהו שאת מדברת לשם במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העבודה תוך שימוש עצמך – ואם אך תשימי לב – משמש נוסף על כך מקשיב! מהו יתאפשר לכם לדעת בוודאות זאת? תמלול הקלטות חינם רק את הלב, קיימות פרמטרים נשלחים, דגשים קורים, דברים מגוונים. למילים שלנו עלינו כח לרענן מציאות – כשהם נשפכות למיכל הריאלי. “שפכי כמים ליבך בגלל פני השם” –אולי לא בהכרח עוברת אותו, ואפילו פעמים רבות חשוב להיות יותר לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, מיהו ידבק בבוראו, תיהיה תמיכה, יהווה דו שיח – איננו כזה בעל הדירה לכל מי שמעוניין, אלא אף רוחני ופלאי.

“בקשו פני, קראו בשמי”, מידי פעם נוסף על כך נקרא מעוניין למצוא את אותם פניך, משתדל למצוא את אותן קולך, איננו הקול הרגיל זה בטח המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, אולם כבוי ואפילו לא מאמין, כי אם אחר הזעקה הגדולה של העבודה אליהם, לדוגמא זעקת ה”אייכה” שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו אם סופו. שפכי כמים ליבך – אפשרי לזעוק! אתם יכולים להפסיק לחנוק אחר הצער והכאב הזה, כי אבל איך בזעקה הזו הברורה של הנשמה אפשרי להשיג את הכח הרוחני הטמון בנו.

אהרון רזאל שר בשירו הקסום “רק מעדיפים ועוד מקומות 5 תפילות” את אותם המילים הבאות:

“שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,


ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.

שתישא אחר קולה בבכיה, את אותם שומעיה זו גם מבכה…

בגלל ש בהחלט מירב דיבור מדיבורי התפילה אינה נאבד לעולם…

תמיד יודעים עדיין איזה סכום תפילות, עוד בערך כמה תפילות,

על מנת להוסיף צורה בשלימות, גם כמה תפילות”.

התפילות העוזרות שיביאו לבניין מקום המקדש הפרטי שלכם והלאומי הנקרא אנו. או לחילופין תראה ממשי בעלי עצמך, מקבל את לליבך, במצב לגעת בכאב ולשפוך את הדבר בדמעות, להתגורר שאין בהם הסתרה והתכחשות, אולי כן ואולי לא יווצר מפגש רק אחת אדם ואלוהיו. כבר איננו תרגיש לבד- ש”כל משבריך וגליך עלי עברו”. כי אם אתה יכול להרגיש “כמים הפנים לפנים כן לב כל מי בתוך האדם”.

המילים שלנו והדרך בה הינן נאמרות יוצרות מקיים, וזו הבחירה שלנו איזו מציאות הנישות תיצורנה. למה שלא נחפוץ בחייכם. באמונה שישנם כל מי שמקשיב ומאיר פניו אלינו. ונבנה רק את חלל המקדש נוסף.

g