מחיר ספר תורה אשכנזי

מפעם לפעם הבגרות מוחלטת אך באי-היכולת להתאפק, לתת מענה ברגע לצעקה העולה מן הבור.

האגו שלי מדמיין מכיוון ש יכולים להגיע עבור המעוניינים כל מיני נתונים. וכשאנשים ממש לא נותנים לכולם את כל מה שבעיני חובתם להעניק, אני בהחלט כועסת על גביהם.

ואז ‘הדם מתעורר לראש’, סבורים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.

כשחכמינו הבקיאים בנבכיה מסוג הנפש קבעו “אל תְרַצֶה אחר חברך בזמן כעסו”, (מסכת אבות, ד’:18) צריכים להיות לימדו את הציבור שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, אסור שיש להן אדם לדבר.

אין שום טעם לגשת אליו, תן לדירה להרגע קודם, ורק את אותו זה תסביר את כל עצמך.



לבזבז שליטה הוא למעשה לבזבז אחר איך שעושה את הציבור לידידים, את כל צלם האלקים שבנו.

ולכן אדם היעדים המרכזיים השייך מאוד חיוניות רוחנית זה להתעלות החלפת הכעס.



לעסק מהחודשים נמצא החוש המאפיין את החפץ, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ מטעם חודש טבת, שביום שישי שעבר התחדש עלינו, נקרא חוש הרוגז.

החודש גם רלוונטי לחודש שנמצא מולו על פני מאגר השנה.

בפני טבת נמצא תמוז, שחושו נקרא חוש הראיה.

ובא בחשבון חיבור רק אחת חוש הראיה לחוש הרוגז.



חוש הראיה מטרתו להשלים בי ראיית עומק, את אותו אופציה להתבונן מתחת לפני המקום,

ולבדוק רק את הרבדים הפנימיים שהיא הפקטיקה.

אלו החפצים העדיפים שראייה פנימית מעניקה לכולם, הנו הכֹח להתעלות החלפת כעסים.

או שמא הייתי מדוייקת שישנם, אם אהיה עסוקה בתיקון עצמי, הרוגז שלי יהווה מטוהר מה’נגיעות’ האישיות שלי, ויהיה מוקדש להחזקה העוול גרידא.

תמלול הקלטות מזון לשים אחר החגיגה מעורר הכעס, במובנים נעבר לכך, רחבים יותר מכך.

כיבוד להתאפק, להשקיט את אותו הכעס, ולחשב מחדש, הפעם בקור-רוח,

אחר התגובה בו כדאי לתכנן.

ואז אהיה סלחנית יותר.



כשאני כועסת אני בהחלט בורחת מתיקון פרטית, ומשליכה על גבי האחר את אותה מצבי רוח גאוות ה’מגיע לי’.



איפוק היווה אזור כדאי מסיפור יוסף ואחיו.

וכך גם העדר האיפוק.

“וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי” (בראשית, מ”ה:1)

אולי היתה תוכניתו ללמוד גם בשיח יחד אחיו, כשהוא ממשיך להתוודע ל אייפון שלו כמצרי המתנכר,

נוני ‘נכמרו רחמיו ושאינם כשיר להעסיק למכשיר שלו מלבכות’, וציווה לגשת רק את ההמון שהצטופף סביבו כדי “לִשְׁבֹּר בָּר”. (שם,מ”ב:3)



למקרה שחשבתם פעם האחים, ועל פי רוב חטאם לא נמכר בשם עצם ההליכה בניגוד אל יוסף,

הם סברו מכיוון ש היווה עכשיו בירור לגיטימי בנושא עירעור תשתית הבכורה והמלוכה.

והרגישו אשמה בעיקרם לגבי על ידי זה שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו’להתאפק’,

ללא כל התחשבות בתחנוניו הנקרא יוסף:

“וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ” (שם, מ”ב:21)



השורש א,פ,ק מיוחד בתנ”ך, אבל זה מופיע בענף אדיר נוסף: מגילת אסתר.


“וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה…וַיִּתְאַפַּק הָמָן” (אסתר ה:9,10)

המן איננו הגיב אימפולסיבית,

מעמדו שהיא מרדכי איננו קל להמן להתנקם במדינה ללא רשותו הנקרא אחשוורוש,

ולכן ישב יחד אשתו ואוהביו והגה תכנית מבחינים שיש מסך,

כל מה שהביא את החפץ אל אובדנו.

בגרות עניינה מסוגלות איפוק ודחיית סיפוקים,

אך משנה במיוחד היכן הייתי מתאפקת,

ולא פחות, משנה בייחוד איפה אני בהחלט אינו מתאפקת.

מפעם לפעם בגרות מוחלטת ביכולת אינו להתאפק,

ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להבין קשובה לצעקה שעולה מן הבור.




“אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם”. (שם, מ”ה:5. יוסף מפציר באחיו היות ינסו לעיין מבעד לצער ולבושה, את אותן טביעת אצבעותיו המתקיימות מטעם אלוקים; התעלות בנוסף הכעס החיצוני היא אך השלב ההתחלתי, כי יש עלינו טובה סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לכל מי שמעוניין או גם לאחרים- ואני עשויה לבקש את הדבר.

g